הכסיל בספר משלי

1. עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת. (משלי א׳:כ״ב)

תרגום:
עַד אֵימַת שַׁבְרֵי רָחֲמִין שַׁבְרוּתָא וּמְמִקְנֵי מְמִקְנוּתָא רְגִיגוּ לְהוֹן וְסַכְלֵי סָנִין יְדִיעֲתָא.
מלבי"ם ביאור המלות:
פתים, לצים, כסילים – הפתי אין לו הבנה כלל לקבל חקי החכמה כי הוא כיונה פותה אין לב (כנ"ל ד'), והכסיל אינו פתי והוא לפעמים חכם גדול, רק מואס בחכמה מפני תאות לבו, כמ"ש תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סר מרע, והלץ ילוצץ על חקי החכמה מפני שלא ישיגם בדעת ברורה אבל אינו שונא דעת, ולא יליץ על דבר שבא עליו מופת, כמ"ש לקמן (י"ד ז', ט"ו י"ב, ובכ"מ), אבל הכסיל שונא דעת, כמ"ש לקמן (י"ב כ"ג, י"ג י"ט ובכ"מ)
רבינו יונה:

(כב) עד מתי פתאים תאהבו פתי. פתי – שם דבר, כמו: 'פתיות', בשקל: "בית המרי" (יחזקאל כד, ג). פתאים. הם אנשים שדעתם חלושה, ונפתים לדברי המסיתים ומתעים. וכן בכלל פתאים – אנשים אשר להם דעות משובשות, וכן אנשים שהתאוה משבשת ומתעת דרכם. כי תראה מקצת בני אדם יחשבו על כל דבר שחפצים בו, שהוא נכון והגון, ואינן רואים חובה לתאותם. וכל זה מחולשת שכלם וכי דללו כחות בינתם, [על כן] תמשכם התאוה אליה, והיא מעצמת עיניהם. וגם אלה האנשים, אם לא ימשילו תאותם, ולא יאבו להמשך אחריה, לא היתה משובשת דעתם, ועל כן אמרו ז"ל: כל המתפתה ביצרו, נופל בגיהנם. שנאמר: "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד, ז), "כי יצר לב האדם רע" (שם ח, כא) ושואל הדברים ממנו, ומשתוקק שיתן לו כל אשר ישאלו עיניו. ואין ביד היצר למלאות תשוקתו, בלא הסכמת הנפש המשכלת ורשיונה, וזהו ענין "ואתה תמשול בו" כענין "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (שם ג, טז), על כן תענש הנפש בתתה רצון התאוה.

ולצים לצון חמדו להם. אנשים הבזים לכל דבר, ולועגים לבריות, ומדברים לשון הרע. ותבא המדה הזאת משתי סבות: הסבה האחת, משרשי מדות הנפש [הרעות, מן האכזריות והגאוה, ושאר מדות רעות], כאשר יתבאר בפסוק "זד יהיר לץ שמו" (להלן כא, כד). והסיבה השנית, מפריקת עול שמים פריקה גמורה, ומפני שאין עליו עול המורא ואין חתת אלהים בלבו, על כן לבו משולח לשחוק ולעג וקלס. ועל כן כתוב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם" (ישעיה כח, כב) – מדה כנגד מדה, כי אתם פורקים עול שמים, והוא יכביד את עולכם ויחזקו מוסריכם. ומפני כי מדת הלצון בסבת מדות הנפש המתאוה והחומדת, על כן אמר ולצים לצון חמדו להם. ומדת הפתי אשר שכלו חלוש ודעותיו משובשות, הזכיר תאהבו פתי, והאהבה היא הבחירה, כמו: "כי כן אהבתם בית ישראל" (עמוס ד, ה); "אהבו לנוע" (ירמיה יד, י). כי הפתאים בוחרים דרכי הפתיות, ומתעים בנפשותם לאמר כי הם דרכי יושר. וכסילים ישנאו דעת. הם בעלי הפעולות הרעות, ועוברים עבירות למלאות משאלות עיניהם בעניני הנאותם ותענוגיהם.

ודע והתבונן, כי כחות נפש האדם שלש: האחת, הצומחת והמגדלת. וישתתף בה האדם עם שאר בעלי חיים ועם האילנות והצמחים, והכח הזה ימצא בכבד ויקרא 'נפש', כמו שכתוב: "כנפשך שבעך" (דברים כג, כה); "צדיק אוכל לשובע נפשו" (להלן יג, כה). והשנית, הכח המתאוה. ומדות הנפש הנזכרות בדברי המדברים על הטבע, יולדו מן הכח הזה, וישתתף בו האדם עם שאר בעלי חיים אשר ימצא בהם חפץ להמציא צרכי הכח המגדל, גם להזיק ולנצח, ויש אשר יקראו לכח הנפש הזאת 'נפש הבהמית'. והכח הזה ימצא בלב, והוא יקרא 'רוח', "ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו" (מלאכי ב, טז); "העולה על רוחכם" (יחזקאל כ, לב); "כל אשר נדבה רוחו אותו" (שמות לה, כא); "ורוח נכאה מי ישאנה" (להלן יח, יד). השלישית: הכח המשכלת, והיא יסוד הנפש ויקרא 'כבוד', "עורה כבודי" (תהלים נז, ט); "למען יזמרך כבוד" (שם ל, יג). וכן יקרא 'יחידה' ו'נשמה', ובה נבדל האדם משאר בעלי החיים.

והנה כל זמן שימשך האדם אחרי [צרכי] הכח המגדל וירדוף התענוגים, יתרחק מאד מדרך הכח המשכיל, לפי שהוא נוטה אל החומר, ונמשך לתולדות האדמה. ואע"פ שהנמשך אחר הכח המתאוה גם הוא מתרחק מדרך הכח המשכיל ומעצתו, יותר יתרחק ממנו הנמשך אחר הכח המגדל אם תמשכהו תאות המאכל והמשגל לחטוא בהנה, ולא ימשול השכל לכבוש היצר ההוא בכח יראת השם יתברך. על כן הזכיר שנאת הדעת בכסילים יותר מן הלצים, לפי שהם מתרחקים יותר מן השכל בנטותם אל החומר. כי יש בדרכי הכסילות שהם בסבת הכח המגדל כגון רדיפת התענוגים, והליצנות בסבת מדות הכח המתאוה, ועוד כי הכסילות כוללת מדות הנפש הרעות ותאות תענוגי הגוף. אמנם למטה יזכיר בפרשה הזאת "תחת כי שנאו דעת" (להלן כט) – על הפתאים והלצים והכסילים דרך כלל, אבל בפסוק הזה שבא להזכיר בפרט מדת הפתאים והלצים והכסילים, הזכיר הדעת בכסילים, כי הם מתרחקים מדרכי הדעת יותר מכולם.

והנה במקרא הזה יוכיח הפתאים והלצים והכסילים, אמנם במקום אחר מפורש: "אל תוכח לץ פן ישנאך" (להלן ט, ח); "באזני כסיל אל תדבר" (שם כג, ט). ועיקר מצות התוכחה, לפתי ולנער ולחכם ולנבון השוגגים דרך מקרה, אך אם יש צדדים לתוכחת הלץ והכסיל, להגיד להם ענין האחרית והגמול והעונש אולי יכנע לבבם, אך אם תאמר להם זה הדבר חטא ועון, "יבוזו לשכל מיליך", כי כל עת שלא יכנע לבבם, לא יקשיבו אל דבר אזהרה, ולא יאזינו לדברי חכמה.

2. כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. (משלי א׳:ל״ב)

מלבי"ם:

(לב) כי משובת פתים תהרגם, הפתאים אין יודעים חקי החכמה כלל, והם י"ל שובבות ששכלם שובב, וזה תהרגם, והכסילים הם יודעים חקי החכמה ואינם שובבים בשכלם, רק סרים מדרכי החכמה בעבור תאותם וע"י שרוצים בשלוה ובתענוגי העוה"ז, לכן שלות כסילים תאבדם שלוה הזאת תאבד אותם בין בעוה"ז בין בעוה"ב, והוא גרוע מן הריגה שהוא רק בעוה"ז כי הפתאים הם שוגגים וי"ל חלק לעוה"ב, לא כן הכסילים בזדון:

3. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. (משלי ג׳:ל״ה)

מלבי"ם:

(לה) כבוד חכמים ינחלו, החכמים הם הנוהגים בחקי החכמה ינחלו כבוד, כי כבוד הנפש מאיר בם להתרומם מן הקלון שהיא התאוה שהיא פחיתת הנפש ובזיונה, והכבוד הזה יהיה להם לנחלה עולמית כמו שהנפש היא נצחית אבל הכסילים הקלון מרים אותם, כי התאוה שהיא קלון הנפש ובזיונה ירים אותה לחלק על כבוד הנפש ולהשפילה לפני דבר נקל ונבזה שהם תאות החומר ונפש הבהמית, ועי"ז יחלקו על חקי החכמה כי ציורי הקלון והתאוה מתרוממים מעומק הנפש ויעלו על פני הלב ויתגברו על ציורי הכבוד והחכמה, וסופם לקלון וחרפה רצופה:

4. הָבִינוּ פְתָאיִם עׇרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב. (משלי ח׳:ה׳)

מלבי"ם:

(ה) הבינו פתאים ערמה, שהערמה הוא הפך הפתיות, שהפתי הוא נלוז מחקי החכמה מפני שלבו נפתה לכל דבר ואין בו ערמימות לעיין ולחשוב על דרכיו, והחכמה תתן בלבו ערמימות כמ"ש (א' ד') לתת לפתאים ערמה וכמש"פ שם, וכסילים הבינו לב, הכסילים נבדלים מן הפתאים שהם אינם חסרים חכמה שהכסילות יהיה לפעמים בעל דעה גדולה, רק שהוא נלוז מחקי החכמה מפני ציורי התאוה ומדות הרעות המושלים בו, ולבו שהוא הכח הממשלה אשר בנפש לא יוכל להתגבר על יצרו, ולכן יחלוק על חקי החכמה העומדים לשטן לו בפני תאותו, וע"כ החכמה אומרת להם שיבינו לב, שילמדו למשול ברוחם ושלבם יתגבר על תאותם ובזה יפנו דרך לחכמה לשכון כבוד בהיכלם

5. מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ. (משלי י׳:א׳)

רבינו יונה:

(א) משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. הזכיר שמחת בן חכם על האב, ותוגת הבן הכסיל על האם, כי האב מכיר יותר בחכמת הבן, ומבחין כל עת בדברי חכמתו, ושמחתו רבה משמחת האם, והאם יודעת [יותר] מן האב את מעשה הבן הכסיל, כי עסקי הנאות הזולל והסובא בבית [אמו]. והכסיל והאויל והרשע – כלם תוארים לבעלי מעשה הרעים. והתרגום תוגת אמו: 'על אפרא דאמיה'.

6. מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל(משלי י׳:י״ח)
7. כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחׇכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה. (משלי י׳:כ״ג)
8. אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת. (משלי י״ב:כ״ג)
9. כׇּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת. (משלי י״ג:ט״ז)
10. תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. (משלי י״ג:י״ט)
11. [הוֹלֵךְ] (הלוך) אֶת חֲכָמִים [יֶחְכָּם] (וחכם) וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.(משלי י״ג:כ׳)
12. לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת. (משלי י״ד:ז׳)
13. חׇכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה. (משלי י״ד:ח׳)
14. חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ. (משלי י״ד:ט״ז)
15. עֲטֶרֶת חֲכָמִים עׇשְׁרָם אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת. (משלי י״ד:כ״ד)
16. בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חׇכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ. (משלי י״ד:ל״ג)
17. לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת. (משלי ט״ו:ב׳)
38. אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. (משלי כ״ו:ד׳)
39. עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו. (משלי כ״ו:ה׳)
40. מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל(משלי כ״ו:ו׳)
41. דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים(משלי כ״ו:ז׳)
42. כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד. (משלי כ״ו:ח׳)
43. חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים(משלי כ״ו:ט׳)
44. רַב מְחוֹלֵל כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים. (משלי כ״ו:י׳)
45. כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ. (משלי כ״ו:י״א)
46. רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. (משלי כ״ו:י״ב)
47. בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל וְהוֹלֵךְ בְּחׇכְמָה הוּא יִמָּלֵט. (משלי כ״ח:כ״ו)
48. כׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה. (משלי כ״ט:י״א)
49. חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. (משלי כ״ט:כ׳)
18. שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן. (משלי ט״ו:ז׳)
19. לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת [וּפִי] (ופני) כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת. (משלי ט״ו:י״ד)
20. בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ. (משלי ט״ו:כ׳)
21. תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. (משלי י״ז:י׳)
22. פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ. (משלי י״ז:י״ב)
23. לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב אָיִן. (משלי י״ז:ט״ז)
24. יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל. (משלי י״ז:כ״א)
25. אֶת פְּנֵי מֵבִין חׇכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ. (משלי י״ז:כ״ד)
26. כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ. (משלי י״ז:כ״ה)
27. לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ. (משלי י״ח:ב׳)
28. שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא. (משלי י״ח:ו׳)
29. פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ. (משלי י״ח:ז׳)
30. טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל(משלי י״ט:א׳)
31. לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים. (משלי י״ט:י׳)
32. הַוֺּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה. (משלי י״ט:י״ג)
33. נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים(משלי י״ט:כ״ט)
34. אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ. (משלי כ״א:כ׳)
35. בְּאׇזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ. (משלי כ״ג:ט׳)
36. כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד. (משלי כ״ו:א׳)
37. שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים(משלי כ״ו:ג׳)
טלפון 055-6686898 דוא"ל elisuk@gmail.com שעות ראשון עד חמישי: 17:00-20:00
%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close