לב האריה- שער ראשון – פרק א'

שַׁעַר רִאשׁוֹן

פֶּרֶק א

בְּהָדָר כְּבוֹד הוֹד תּוֹעֶלֶת הַזִּכָּרוֹן, וְצָרְכּוֹ לְכָל אִישׁ וְאִישׁ.

 

אָדָם אֵין בָּאָרֶץ (לְדַעְתִּי) חָכָם אוֹ סוֹחֵר אוֹ בַּעַל מְלָאכָה אֲשֶׁר לֹא תֶּאֱוֶה נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת לוֹ זְכִירָה חֲזָקָה מְאֹד, כִּי הִיא בְּמַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם, תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ הַנֶּזֶק וּתְקָרֵב לָנוּ הַתּוֹעֶלֶת, וְכוּלָּם צְרִיכִים לָהּ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עוֹשִׂים.

אַךְ בִּפְרָט מִן הַפְּרָט תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים כֻּלָּם בָּעוֹלָם לִכְסוֹף לָהּ, כִּי אִם יִהְיֶה מְעַיֵּן, פּוֹסֵק אוֹ דַּרְשָׁן, צָרְכּוֹ מְרֻבֶּה מִמֶּנָּה כְּלֶחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, כִּי מַה יוֹעִיל שֵׂכֶל זַךְ וְנָקִי וּסְבָרָא נְכוֹנָה וְכִי יִקְרָא וְיִשְׁנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים אִם כְּמַאֲמָר הַתַּנָּא יִהְיֶה: "מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד" (אבות פרק ה' משנה יב), "מַשְׁפֵּךְ שֶּׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְּזוֹ" (שם משנה טו) ?

וְהַגַּם שֶׁלִּמְדוּנוּ חֲזַ"ל: "הַדּוֹר וְהַדּוֹר וְאַל תִּצְטָרֵךְ לְבַלדּוֹר"[i], יֵשׁ וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר מָנַע מֵהֶם הַטֶּבַע כָּל כָּךְ מֵהַזְּכִירָה, אוֹ טִרְדוֹת הַזְּמַן הֵצִיקוּם וְהֶחֶלִישוּהָ לָהֶם, עַד כִּי אֲפִילוּ יִקְרְאוּ וְיִשְנוּ וִישַׁלֵּשׁוּ וְעַד ת' זִימְנִין, כְּהַהוּא תַּלְמִידָא דְּרַבִּי פְרִידָא (עירובין נד:), לֹא יוּכְלוּ לְהַשְׁאִיר בְּזִכְרוֹנָם מְאוּמָה וּלְהֶבֶל וָתֹהוּ יִיגָעוּ לָרִיק וְלַבֶּהָלָה.

וְאִם מְעַט אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ רְשׁוּמִים בְּמַתַּת אֱלֹהִים מֵהַזִּכָּרוֹן כְּבֵין חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לוֹמְדִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת בַּעַיֵי וש' פֵרוּקֵי שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ הַכְּתָב (חגיגה טו:); וּבְָאוּמוֹת אָמְרוּ עָלָיו עַל כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּשֵׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׂכִירֵי צְבָאוֹ לְמֵאוֹת מֵהָאֲלָפִים[ii], ויוליא"ו {יוּלְיוּס} קֵיסָר שֶׁהָיָה מְסַדֵּר וּמִקֶּדֶם לְשִׁבְעָה סוֹפְרִים שֶׁבַע אִגְּרוֹת מִנּוֹשְׂאִים שׁוֹנִים בְּפַעַם אֶחָד, וְלֹא שָׁכַח מִיָּמָיו דָּבָר שֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי אִם מִן הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶּׁקִּבֵּל; מיטרי"דאטי {מִיטְרִידַאטֶס הַשִּׁישִׁי} הָיָה מוֹשֵׁל עַל כ"ב אֻמּוֹת שֶׁל כ"ב לְשׁוֹנוֹת וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם הַבָּא לְפָנָיו לַמִּשְׁפָּט הָיָה מֵשִׁיב כִּלְשׁוֹנוֹ; וקרני"אדי {שם חכם יווני} כָּל סֵפֶר, שֶׁהָיָה קוֹרֵא פַּעַם אַחַת, הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמְרוֹ עַל פֶּה כְּמִתּוֹךְ הַכְּתָב וְכַמָּה זוּלָתָם כְּמוֹהֶם- הֲרֵי אֵלּוּ בְּטֵלִים בְּמִעוּטָם לְגַבֵּי שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר רֻבָּם תִשְׁכַּח יְמִינָם, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה רוֹמִיִי אֶחָד אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת שָׁכַח שְׁמוֹ.

וְאִם מֵעֵת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִתִּירוּ לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', כִּי רָאוּ הַשִּׁכְחָה גּוֹבֶרֶת, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, אֲשֶׁר תָּמִיד הָלְכָה וְגָבְרָה בִּמְאֹד מְאֹד, עַד כִּי עַתָּה מַלְכוּתָהּ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

וְהֵן אֱמֶת מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן (קהלת ג, יט) כִּי אִם הַזִּכָּרוֹן הַמַּעֲמִיד הַדְּבָרִים בְּדַעְתּוֹ לְהַסְכִּים עֲלֵיהֶם כִּרְצוֹנוֹ, כִּי בִּלְעֲדֵי זֶה לַשָּׁוְא יַעֲמֹל בְּשֵׂכֶל וְדִבּוּר, וְכָל מַעֲלַת הַלִּמּוּד וְהַיְדִיעָה גַּם כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הוּא תָּלוּי בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עוֹז הַזִּכָּרוֹן זֶה מִזֶּה.

וַאֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים דִּמִּיתִי וְעָלְתָה עַל לִבִּי, כִּי אִם מִן הַשָּׁמַיִם יֹאמְרוּ לִי: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (מְלָכִים א' ג, ה), לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה לְקַבֵּל מֵאֵת ה' כִּי אִם זִכָּרוֹן עָצוּם,  יַעַן בִּהְיוֹת עַתָּה כָּל הַחָכְמוֹת כְּתוּבוֹת עַל סֵפֶר, גַּבְרָא דְּלֹא חַכִּים וְלֹא טִפֵּשׁ אֲשֶׁר יִקְרָא וְיִזְכֹּר הַכֹּל, יַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה קְרוֹבָה לִכְאוֹרָה לִשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד.

מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (שמואל ב' ו, כ), אַב בֵּית דִּין בִּמְדִינָה אַחַת, כִּי יִשְׁאָלוּהוּ מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר אוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ מַה שֶׁיִּהְיֶה, וְתֵכֶף יַבִּיעַ אֹמֶר יְחַוֶּה דָּעַת מִבְּלִי שֶּׁיֹּאמַר כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ (אִיּוֹב לו, ב) בִּרְאוֹת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְהַפּוֹסְקִים; אוֹ בַּעַל הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא, כִּי יַעֲשֶׂה בְּקִיאוּת בַּהֲלָכוֹת, יַקְשֶׁה הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא, וְדֶרֶךְ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים הַנִּלְמָדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם; אוֹ אִם בְּחָכְמָתוֹ פַּרְפְּרָאוֹת לַתּוֹרָה יְהֵא עִיּוּנוֹ וּפֶתַע יֹאמַר: זֶה אוֹמֵר בְּכֹה כָּךְ וְכָךְ וְזֶה כָּךְ וְכָךְ.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דֹרֵשׁ תָּמִים אוֹתָם זָכָר וְלֹא שָׁכַח פָּסוּק אוֹ מַאֲמָר אוֹ חִדּוּשׁ אוֹ מוּסַר אוֹ דִּבּוּר יָפֶה אֲשֶׁר חָשַׁב לְדַבֵּר וְלוֹמַר בִּדְרָשָׁתוֹ בְּרַבִּים, כִּי נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ וִיבַטֵּא בִשְׂפָתָיו בְּלָשׁוֹן מְמַהֶרֶת, כַּמָּה יֶעֱרַב לְשׁוֹמְעָיו וִיהַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים.

גַּם הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה הַלּוֹמְדִים עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, כִּי יִזְכְּרוּ כָּל מִצְוַת ה' וַאֲשֶׁר רָאוּ בְּסֵפֶר לְעֵת הַמִּצְטָרֵךְ לְקַיֵּם וְלִפְעֹל, וְיוּכְלוּ לָשִׂים בְּדַעְתָּם כָּל הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת כְּמוֹ שֶׁנֹּאמַר עוֹד בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִצְוֹת דְּרַבָּנָן בְּדִקְדּוּקֵיהֶן וּפְרָטֵיהֶן.

וְכָל דְּבַר שְׂפָתָיִם לְמוֹתָר – לְהַרְאוֹת לְאוֹהֲבַי הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה מַה טוֹב וּמַה נָעִים כֹּחַ הַזִּכָּרוֹן, כִּי אֵין גַּם אֶחָד מֵהֶם בְּלִי סָפֵק, אֲשֶׁר לֹא תִכְסֹף וְתִכְלֶה נַפְשׁוֹ אֵלֶיהָ וִיקָרָה הִיא לוֹ מִפְּנִינִים כִּי טוֹב פִּרְיָהּ מִכֶּסֶף נִבְחָר :

הערות לפרק זה:

[i] בלדור (נקרא גם בלזור או פלדור; שם מדעי: Semecarpus anacardium) הוא צמח רפואי שהשתמשו בו ברפואה המקובלת בימי הביניים, בעיקר כמחזק זיכרון. ישנם כמה השערות בדבר זיהוי הצמח, ממקורות שונים עולה שצמח זה רעיל ומסוכן לבריאות.

[ii] עובדה זו לגבי כורש מוזכרת בספרו של פליניוס הזקן "תולדות הטבע". הוא מוסיף ומזכיר שם אנשים נוספים בעלי זיכרון חזק ביניהם מיטרידטס, שמוזכר כאן בהמשך.

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ופוסטפסידיל סרין

תוספת של 200 מ"ג פוספטידיל-סרין במשך חודשיים מסוגלת להפחית את הסימפטומים של ADHD אצל ילדים.  באופן משני לצמצום הסימפטומים של ADHD, צוין שיפור בזיכרון השמיעתי לטווח קצר ובאימפולסיביות.

 

תוספת של פוספטידיל-סרין, שמורכבת עם חומצות שמן דגים (שווה ערך ל 300 מ"ג פוספטידיל-סרין ו 120 מ"ג שמן דגים) הייתה מסוגלת לשפר את הסימפטומים של ADHD אצל ילדים, עם יעילות יתירה במאפיינים של חוסר תשומת לב, לביליות רגשית, וכל הפרמטרים על ה- CRP-S.

https://il.iherb.com/pr/Now-Foods-Phosphatidyl-Serine-100-mg-120-Veggie-Caps/745/?rcode=EZE543

הכוח לשנות- חלק א'

האם אדם שהוא פחדן מטבעו יכול להשתנות ולהיות יותר אמיץ ? האם יש אפשרות לשנות את מצב הרוח מעצוב לשמח ?

נראה כי התשובה היא שהדבר אפשרי. השאלה הנשאלת היא- כיצד? ננסה לעמוד על דרכים המסייעות לעשיית שינויים אלו.

תאוריית התפיסה העצמית של הפסיכולוג דריל בם היא, שהאדם מתבונן בהתנהגות עצמו כצופה מהצד ומסיק ממנה על עמדותיו ודעותיו. לפי תאוריה זו, העמדות הולכות בעקבות המעשים.

ראה: Self-perception theory (Bem, 1967)

את הכיוון הזה מצאנו כבר אצל קדמונינו וממש בסגנון הזה כתב בספר החינוך: "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (מצווה ט"ז). החינוך נוקט בגישה זו בהסבריו לטעמיהן של כמה מצוות.

וכן נראית גישה זו מן הרמב"ם, בשמונה פרקים פרק רביעי: "ודע שאלו המעלות הפחיתיות אשר למדום, לא יגיעו ולא יתישבו בנפש, כי אם בהשנות המעשים הבאים מאותה מדה פעמים רבות בזמן ארוך והרגלנו בהם. ואם היו אותם המעשים הטובים, יהיה המגיע לנו מעלה, ואם היו רעים, יהיה מגיע לנו – פחיתות".

הרגלים- מפתח לשינוי באישיות

"ההרגל על כל דבר שלטון".
אנו מכירים את ההרגל בעיקר בצידו הלא טוב.
אנו יודעים על ההרגלים הלא טובים שלנו שהיינו רוצים לשנותם.
אך עלינו לזכור כי ההרגל יכול להיות גם דבר מצויין כאשר התרגלנו לדבר טוב, דבר שנעשה הרגל אין אנו צריכים להשקיע כמעט רצון ומאמץ כדי לבצעו.
 לדוגמא: אדם שרק מתחיל את דרכו בנהיגה, ודאי היא קשה לו ועליו להיות מאוד מרוכז כדי לנהוג כראוי: לשים לב לאותת, להחליף הילוך וכדו'- אולם לאחר זמן הדבר נעשה אוטומטית ואינו דורש כמעט מאמץ.
מי מאיתנו שהורגל עוד כילד לצחצח שיניים בוקר וערב, עושה זאת כיום די בקלות ויש בידו הרגל מצויין.
הרגשתי האישית אומרת, כי אחד מגדולי הדור המסיים ש"ס בכל שנה ושנה ע"י שלומד שבעה דפים ליום, אינו משקיע כיום מאמץ גדול לעשות זאת- את המאמץ השקיע בתחילת הדרך עד שנעשה הדבר אצלו הרגל.

א"כ אם כדאי שנדע כמה כללים כיצד ניתן ליצור הרגלים חיוביים ונוכל להתקדם הרבה:

נתחיל ונדבר על הזמן הדרוש כדי לשלב הרגל בחיינו:
חוקרים טוענים (החל מד"ר מקסוול מאלץ בספרו פסיכו-קיברנטיקה) כי הזמן הדרוש להטמעת הרגל חדש הוא כשלושה שבועות ועד חודש.
אמנם, אצלנו מצאנו שנוהגים האשכנזים להתחיל ולהרגיל ילד כיצד להניח תפילין כראוי שלושים יום לפני שנעשה מחויב בהם.

אמנם ישנם עוד כמה דברים שצריך לדעת על מנת ליצור הרגל טוב.
המשך יבוא בעז"ה….

שינוי אפשרי! ג'

הכותרת של סדרת מאמרים אלו בעניין שינוי נקראת "שינוי אפשרי"- דבר זה בא לרמוז שהאפשרות הפשוטה הייתה לחשוב שאולי הדבר אינו כך.

אמנם כוונתי בכותרת זו לרמוז ששינוי רציני באופי האדם לא מתרחש כ"כ מהר והוא דורש עבודה, אך אין הדבר בלתי אפשרי.
כבר ידוע מגדולי חכמינו (הגאון מווילנא, ר' ישראל סלנטר ועוד) ציטוטים ("יותר קל ללמוד אלף דפי גמרא מאשר לשנות מידה אחת ") על הקושי של האדם לשנות אפילו מידה אחת, וכן ידוע מהם שזו מטרת האדם בעולם.
בעניין האפשרות לעשות שינוי חקרו גם חכמי אומות העולם והגיעו למסקנות מאוד מעניינות:
החוקר דיוויד ליקן  (Lykken & Tellegan, 1996) ערך את מחקר התאומים המפורסם בו בדק אם אושר הוא תכונה מולדת. במחקר נאסף מידע על יותר מאלף זוגות של תאומים שנולדו במינסוטה בין 36' ל-55'. 
מסקנת המחקר הייתה שלגנים יש השפעה של כ-50% על רמת שביעות הרצון של אדם.

זאת אומרת אומר המחקר שמה שקובע האם האדם יהיה שבע רצון מחייו או לא תלוי בחמישים אחוזים  באופי אתו נולד ולא בפעולות חיצוניות.

אמנם עדיין אומרים חוקרים אלו שהשנוי אמנם קשה, אך הוא בהחלט אפשרי. בפועל אנו רואים שישנם אנשים אמנם מעטים שהצליחו לעשות שינויים גדולים באופיים ומידותיהם.




שינוי אפשרי ! (ב)

במאמר הקודם בנושא "שינוי אפשרי", ראינו שדבר זה, שהתנהגות חיצונית גוררת שינוי פנימי, הינו מה שנאמר כבר אצל חכמינו ז"ל : "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" או "האדם נפעל כפי פעולותיו".
הפעם- ברצוני להוסיף עוד בעניין זה מחוקרי ומומחי המדע בעולם:
ד"ר פול אקמן- מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה, הינו כנראה המומחה הגדול בעולם לעניין הבעת רגשות ע"י הפנים. לאחר מחקר של עשרות שנים, יודע הוא לזהות וכן ללמד כיצד לזהות מה אדם מרגיש באמצעות אותות קלים של רגש החולפים על פניו של אדם.

ד"ר אקמן מספר על עצמו שלפני שהוא נכנס למפגש בו הוא רוצה שיהיה לו רגש חיובי הוא עוטה על פניו חיוך לפני היכנסו אל החדר, טענתו היא שכאשר האדם מחייך הדבר משפיע על הנפש להפוך ליותר שמחה- גם עם החיוך נעשה מלכתחילה בצורה מזוייפת.
כך אולי ניתן יהיה להבין את דברי שמאי במסכת אבות (א'ט"ו) "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" ומסביר ר' יונה: "שיראה להם פנים יפות של שמחה".
ובמאירי שם כתב: "כלומר: שאפילו לא היה לבך שמח בכך, הראה את עצמך לפניו כשמח על ביאתו, עד שיהא סובר עליך, שיהיו פניך מצהיבות לשמחתך על ביאתו.."
– במבט ראשון נראה שיש כאן עניין של זיוף, אמנם אין הדבר כך משום שסבר פנים והחיוך יגרור בעקבותיו רגש שמחה אמיתי, שהרי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

 
המשך יבוא…

ראה עוד:

שינוי אפשרי ! (א)

 האם אדם שהוא פחדן מטבעו יכול להשתנות ולהיות יותר אמיץ ? האם יש אפשרות לשנות את מצב הרוח מעצוב לשמח ?

נראה כי התשובה היא שהדבר אפשרי. השאלה הנשאלת היא- כיצד? ננסה לעמוד על דרכים המסייעות לעשיית שינויים אלו. 

 מחקר שעשה הפסיכולוג דריל בם מראה שאנו, שהאדם בונים את עמדתנו בנוגע לעצמנו באותה דרך בה אנו בונים עמדות ביחס לאנשים אחרים, כלומר ע"י הסקת מסקנות מהתבוננות. כאשר אנחנו רואים אדם שעוסק בעשיית חסד, אנו מניחים שהוא אדם טוב לב. כאשר אנו פוגשים אדם העומד על דעתו ומגן עליה, אנו מסיקים שהוא בעל עקרונות ואמיץ. באותה הדרך אנחנו לומדים על עצמנו ע"י שאנו רואים את התנהגותנו. כשאנו מתנהגים בטוב לב או באומץ 

פרופ' דוד מאיירס מחבר "המרדף אחר האושר", מציע לאדם שרוצה לפתח לעצמו הערכה עצמית, תחושת אושר וכד', פשוט "לזייף" את התנהגותו "ולשחק" כאילו הוא בעל הערכה עצמית, אושר וכדו'. ראה גם: Fake it till you make it (Myers, 1992) 

את הכיוון הזה מצאנו כבר אצל קדמונינו וממש בסגנון הזה כתב בספר החינוך:
"דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (מצווה ט"ז). החינוך נוקט בגישה זו בהסבריו לטעמיהן של כמה מצוות.
וכן נראית גישה זו מן הרמב"ם, בשמונה פרקים פרק רביעי: "ודע שאלו המעלות הפחיתיות אשר למדום, לא יגיעו ולא יתישבו בנפש, כי אם בהשנות המעשים הבאים מאותה מדה פעמים רבות בזמן ארוך והרגלנו בהם. ואם היו אותם המעשים הטובים, יהיה המגיע לנו מעלה, ואם היו רעים, יהיה מגיע לנו – פחיתות".
ובדומה לזה הרמב"ם, בהלכות דעות פרק א' הלכה י"ב:
"וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו? יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעייות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו".
    
לסיכום: אנו רואים שיש לנו דרך כיצד להתחיל ולעשות שינוי באופי שלנו ובמידותינו: אם לדוגמה אנו רוצים להיות יותר שמחים, כדאי שנחייך יותר וננהג בצורת התנהגות שמחה יותר- גם אם איננו מרגישים כך באמת.
התנהגות שמחה תגרום לנו לראות את עצמנו כאנשים יותר שמחים ובאמת ניהפך בהדרגה להיות כאלו.
אם אנו רוצים להיות יותר אמיצים, נצטרך לעשות יותר מעשים שאם היינו אמיצים היינו עושים אותם. על אף הרגשת הזיוף והקושי לבצע מעשים נגד האופי שלנו, מעשים אלו יגרמו לנו בסופו של דבר להשתנות. 
 
המשך יבוא בעז"ה…
 
ראה: Self-perception theory (Bem, 1967)

 

  

 

 

 

  

סלילת שביל זהב

עדיין קשה לי להגדיר בפתיחת הבלוג על מה בדיוק ברצוני לכתוב בו, משום שכרגע יש לי רק הסקיצה הכללית.

בכל-אופן אנסה להגדירו לפי מה שברור לי כרגע.

מטרתו של בלוג זה לנסות ולבחון כלים מדעיים לבניה עצמית של מידות ותכונות טובות הנמצאים בפסיכולוגיה (החיובית), ומתאימים או נמצאים בהשקפת חז"ל ובעלי המוסר.
בסופו של דבר, אמור זה להיות מדריך לשמחה ואושר אמיתי ע"פ השקפת היהדות תוך שימוש במדע ובמחקרים המוכחים כפועלים ע"מ להגיע לכך.

בתקווה שתהנו…