שַׁעַר רִאשׁוֹן

פֶּרֶק א

בְּהָדָר כְּבוֹד הוֹד תּוֹעֶלֶת הַזִּכָּרוֹן, וְצָרְכּוֹ לְכָל אִישׁ וְאִישׁ.

אָדָם אֵין בָּאָרֶץ (לְדַעְתִּי) חָכָם אוֹ סוֹחֵר אוֹ בַּעַל מְלָאכָה אֲשֶׁר לֹא תֶּאֱוֶה נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת לוֹ זְכִירָה חֲזָקָה מְאֹד, כִּי הִיא בְּמַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם, תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ הַנֶּזֶק וּתְקָרֵב לָנוּ הַתּוֹעֶלֶת, וְכוּלָּם צְרִיכִים לָהּ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עוֹשִׂים.

אַךְ בִּפְרָט מִן הַפְּרָט תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים כֻּלָּם בָּעוֹלָם לִכְסוֹף לָהּ, כִּי אִם יִהְיֶה מְעַיֵּן, פּוֹסֵק אוֹ דַּרְשָׁן, צָרְכּוֹ מְרֻבֶּה מִמֶּנָּה כְּלֶחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, כִּי מַה יוֹעִיל שֵׂכֶל זַךְ וְנָקִי וּסְבָרָא נְכוֹנָה וְכִי יִקְרָא וְיִשְׁנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים אִם כְּמַאֲמָר הַתַּנָּא יִהְיֶה: "מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד" (אבות פרק ה' משנה יב), "מַשְׁפֵּךְ שֶּׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְּזוֹ" (שם משנה טו) ?

וְהַגַּם שֶׁלִּמְדוּנוּ חֲזַ"ל: "הַדּוֹר וְהַדּוֹר וְאַל תִּצְטָרֵךְ לְבַלדּוֹר"[i], יֵשׁ וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר מָנַע מֵהֶם הַטֶּבַע כָּל כָּךְ מֵהַזְּכִירָה, אוֹ טִרְדוֹת הַזְּמַן הֵצִיקוּם וְהֶחֶלִישוּהָ לָהֶם, עַד כִּי אֲפִילוּ יִקְרְאוּ וְיִשְנוּ וִישַׁלֵּשׁוּ וְעַד ת' זִימְנִין, כְּהַהוּא תַּלְמִידָא דְּרַבִּי פְרִידָא (עירובין נד:), לֹא יוּכְלוּ לְהַשְׁאִיר בְּזִכְרוֹנָם מְאוּמָה וּלְהֶבֶל וָתֹהוּ יִיגָעוּ לָרִיק וְלַבֶּהָלָה.

וְאִם מְעַט אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ רְשׁוּמִים בְּמַתַּת אֱלֹהִים מֵהַזִּכָּרוֹן כְּבֵין חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לוֹמְדִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת בַּעַיֵי וש' פֵרוּקֵי שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ הַכְּתָב (חגיגה טו:); וּבְָאוּמוֹת אָמְרוּ עָלָיו עַל כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּשֵׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׂכִירֵי צְבָאוֹ לְמֵאוֹת מֵהָאֲלָפִים[ii], ויוליא"ו {יוּלְיוּס} קֵיסָר שֶׁהָיָה מְסַדֵּר וּמִקֶּדֶם לְשִׁבְעָה סוֹפְרִים שֶׁבַע אִגְּרוֹת מִנּוֹשְׂאִים שׁוֹנִים בְּפַעַם אֶחָד, וְלֹא שָׁכַח מִיָּמָיו דָּבָר שֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי אִם מִן הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶּׁקִּבֵּל; מיטרי"דאטי {מִיטְרִידַאטֶס הַשִּׁישִׁי} הָיָה מוֹשֵׁל עַל כ"ב אֻמּוֹת שֶׁל כ"ב לְשׁוֹנוֹת וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם הַבָּא לְפָנָיו לַמִּשְׁפָּט הָיָה מֵשִׁיב כִּלְשׁוֹנוֹ; וקרני"אדי {שם חכם יווני} כָּל סֵפֶר, שֶׁהָיָה קוֹרֵא פַּעַם אַחַת, הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמְרוֹ עַל פֶּה כְּמִתּוֹךְ הַכְּתָב וְכַמָּה זוּלָתָם כְּמוֹהֶם- הֲרֵי אֵלּוּ בְּטֵלִים בְּמִעוּטָם לְגַבֵּי שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר רֻבָּם תִשְׁכַּח יְמִינָם, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה רוֹמִיִי אֶחָד אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת שָׁכַח שְׁמוֹ.

וְאִם מֵעֵת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִתִּירוּ לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', כִּי רָאוּ הַשִּׁכְחָה גּוֹבֶרֶת, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, אֲשֶׁר תָּמִיד הָלְכָה וְגָבְרָה בִּמְאֹד מְאֹד, עַד כִּי עַתָּה מַלְכוּתָהּ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

וְהֵן אֱמֶת מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן (קהלת ג, יט) כִּי אִם הַזִּכָּרוֹן הַמַּעֲמִיד הַדְּבָרִים בְּדַעְתּוֹ לְהַסְכִּים עֲלֵיהֶם כִּרְצוֹנוֹ, כִּי בִּלְעֲדֵי זֶה לַשָּׁוְא יַעֲמֹל בְּשֵׂכֶל וְדִבּוּר, וְכָל מַעֲלַת הַלִּמּוּד וְהַיְדִיעָה גַּם כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הוּא תָּלוּי בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עוֹז הַזִּכָּרוֹן זֶה מִזֶּה.

וַאֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים דִּמִּיתִי וְעָלְתָה עַל לִבִּי, כִּי אִם מִן הַשָּׁמַיִם יֹאמְרוּ לִי: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (מְלָכִים א' ג, ה), לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה לְקַבֵּל מֵאֵת ה' כִּי אִם זִכָּרוֹן עָצוּם,  יַעַן בִּהְיוֹת עַתָּה כָּל הַחָכְמוֹת כְּתוּבוֹת עַל סֵפֶר, גַּבְרָא דְּלֹא חַכִּים וְלֹא טִפֵּשׁ אֲשֶׁר יִקְרָא וְיִזְכֹּר הַכֹּל, יַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה קְרוֹבָה לִכְאוֹרָה לִשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד.

מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (שמואל ב' ו, כ), אַב בֵּית דִּין בִּמְדִינָה אַחַת, כִּי יִשְׁאָלוּהוּ מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר אוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ מַה שֶׁיִּהְיֶה, וְתֵכֶף יַבִּיעַ אֹמֶר יְחַוֶּה דָּעַת מִבְּלִי שֶּׁיֹּאמַר כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ (אִיּוֹב לו, ב) בִּרְאוֹת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְהַפּוֹסְקִים; אוֹ בַּעַל הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא, כִּי יַעֲשֶׂה בְּקִיאוּת בַּהֲלָכוֹת, יַקְשֶׁה הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא, וְדֶרֶךְ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים הַנִּלְמָדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם; אוֹ אִם בְּחָכְמָתוֹ פַּרְפְּרָאוֹת לַתּוֹרָה יְהֵא עִיּוּנוֹ וּפֶתַע יֹאמַר: זֶה אוֹמֵר בְּכֹה כָּךְ וְכָךְ וְזֶה כָּךְ וְכָךְ.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם דֹרֵשׁ תָּמִים אוֹתָם זָכָר וְלֹא שָׁכַח פָּסוּק אוֹ מַאֲמָר אוֹ חִדּוּשׁ אוֹ מוּסַר אוֹ דִּבּוּר יָפֶה אֲשֶׁר חָשַׁב לְדַבֵּר וְלוֹמַר בִּדְרָשָׁתוֹ בְּרַבִּים, כִּי נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ וִיבַטֵּא בִשְׂפָתָיו בְּלָשׁוֹן מְמַהֶרֶת, כַּמָּה יֶעֱרַב לְשׁוֹמְעָיו וִיהַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים.

גַּם הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה הַלּוֹמְדִים עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, כִּי יִזְכְּרוּ כָּל מִצְוַת ה' וַאֲשֶׁר רָאוּ בְּסֵפֶר לְעֵת הַמִּצְטָרֵךְ לְקַיֵּם וְלִפְעֹל, וְיוּכְלוּ לָשִׂים בְּדַעְתָּם כָּל הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת כְּמוֹ שֶׁנֹּאמַר עוֹד בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִצְוֹת דְּרַבָּנָן בְּדִקְדּוּקֵיהֶן וּפְרָטֵיהֶן.

וְכָל דְּבַר שְׂפָתָיִם לְמוֹתָר – לְהַרְאוֹת לְאוֹהֲבַי הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה מַה טוֹב וּמַה נָעִים כֹּחַ הַזִּכָּרוֹן, כִּי אֵין גַּם אֶחָד מֵהֶם בְּלִי סָפֵק, אֲשֶׁר לֹא תִכְסֹף וְתִכְלֶה נַפְשׁוֹ אֵלֶיהָ וִיקָרָה הִיא לוֹ מִפְּנִינִים כִּי טוֹב פִּרְיָהּ מִכֶּסֶף נִבְחָר :

הערות לפרק זה:

[i] בלדור (נקרא גם בלזור או פלדור; שם מדעי: Semecarpus anacardium) הוא צמח רפואי שהשתמשו בו ברפואה המקובלת בימי הביניים, בעיקר כמחזק זיכרון. ישנם כמה השערות בדבר זיהוי הצמח, ממקורות שונים עולה שצמח זה רעיל ומסוכן לבריאות.

[ii] עובדה זו לגבי כורש מוזכרת בספרו של פליניוס הזקן "תולדות הטבע". הוא מוסיף ומזכיר שם אנשים נוספים בעלי זיכרון חזק ביניהם מיטרידטס, שמוזכר כאן בהמשך.