במאמר הקודם בנושא "שינוי אפשרי", ראינו שדבר זה, שהתנהגות חיצונית גוררת שינוי פנימי, הינו מה שנאמר כבר אצל חכמינו ז"ל : "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" או "האדם נפעל כפי פעולותיו".
הפעם- ברצוני להוסיף עוד בעניין זה מחוקרי ומומחי המדע בעולם:
ד"ר פול אקמן- מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה, הינו כנראה המומחה הגדול בעולם לעניין הבעת רגשות ע"י הפנים. לאחר מחקר של עשרות שנים, יודע הוא לזהות וכן ללמד כיצד לזהות מה אדם מרגיש באמצעות אותות קלים של רגש החולפים על פניו של אדם.
ד"ר אקמן מספר על עצמו שלפני שהוא נכנס למפגש בו הוא רוצה שיהיה לו רגש חיובי הוא עוטה על פניו חיוך לפני היכנסו אל החדר, טענתו היא שכאשר האדם מחייך הדבר משפיע על הנפש להפוך ליותר שמחה- גם עם החיוך נעשה מלכתחילה בצורה מזוייפת.
כך אולי ניתן יהיה להבין את דברי שמאי במסכת אבות (א'ט"ו) "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" ומסביר ר' יונה: "שיראה להם פנים יפות של שמחה".
ובמאירי שם כתב: "כלומר: שאפילו לא היה לבך שמח בכך, הראה את עצמך לפניו כשמח על ביאתו, עד שיהא סובר עליך, שיהיו פניך מצהיבות לשמחתך על ביאתו.."
– במבט ראשון נראה שיש כאן עניין של זיוף, אמנם אין הדבר כך משום שסבר פנים והחיוך יגרור בעקבותיו רגש שמחה אמיתי, שהרי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
המשך יבוא…
ראה עוד:
מכון נס לפסיכותרפיה 
כדאי להוסיף האם חיוך חד-פעמי מספיק או שזהו עניין של תהליך ארוך ומתמשך.
דבריו של ד"ר פול אקמן מעניינים. ברור שיש השפעה של החיצוניות על הפנימיות, אך כל כך מהר? מספיק חיוך אחד לפני ותו לא?האם מספיק שינוי הפרצוף ל"מחייך" או שצריך לחשוב גם על דברים משמחים?מעניין לבדוק במאמר שלו אם הוא מתייחס לכך. לענ"ד הייתי ממליץ להוסיף את השאר, ואז האוירה בחדר תהיה הרבה יותר טובה
ראיתי מצטטים בשם הספר "שפתי חיים" (ח"א עמ' 25 נדמה לי), ששאל כיצד אפשר לקיים והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות כאשר אין לאדם מצב רוח מתאים לעשות זאת ? הרב פרידלנדר זצ"ל טען שכיוון שהחיצוניות גוררת את הפנימיות הרי שכאשר יתנהג בסבר פנים יפות, יהפוך באמת להיות שמח. נראה שזה עונה בעצם גם בעניין מה ששאלת (שאמנם ישנה השפעה מיידית מסויימת)וכן מהווה תימוכין לדברים שכתבתי.